פסק-דין בתיק ת"ק 45773-12-10

בפני תביעה כנגד הנתבע, שהוא אביה של תלמידת נהיגה ילידת 21.12.92, שהייתה באותו מועד קטינה, ואשר התובע לימדה שיעורי נהיגה בתקופה שמאוק' 2009 עד מרץ 2010. היא עברה מבחן נהיגה, אך לא שילמה לו מלוא שכרו בסך  1,650 ש"ח אותו לכן תובע.

הסכום הנתבע מורכב מ-4 שיעורי נהיגה של 60 דקות, בסך 150 ש"ח כל אחד, ו-3 פעמים בהן העמיד רכבו עבור מבחן נהיגה, בסך 350 ש"ח לכל מבחן.

התביעה הוגשה כנגד התלמידה בהיותה קטינה, ואביה ביקש להחליפה, ובהסכמת התובע, כב' השו' אינפלד נעתר לבקשתו.

בתאריך 20.6.11  ניתן פס"ד על ידי כב' השו' אינפלד, בהעדר הנתבע, שזומן כדין  אך לא התייצב, אולם בהסכמת התובע , מאחר והנתבע היה חולה, פסה"ד בוטל והדיון נקבע בפני.

הנתבע לא חולק על עצצם קיום החוב , אלא עיקר טענתו  כי מלכתחילה סיכם עם ביתו כי בהגיעה לגיל 16.5, ולאחר שעבדה במהלך הקיץ וחסכה כסף,  תלמד אצל מורה אחר, עימו ישב וסיכם התנאים, כולל  תשלום גלובאלי של 3200 ש"ח עבור מינימום של 28 שעורי נהיגה , בני 40 דקות כל אחד,  תמורת תשלום של 80 ש"ח לשיעור.

אולם לאחר 3 שיעורים היא החליטה להחליף המורה בתובע ולכן הוא נאלץ לשלם 240 ש"ח למורה הקודם . לטענתו היא בחרה על דעת עצמה, ולמגינת ליבו, בתובע, למרות שהביע בפניה חששו שהכסף שחסכה לא יספיק לה, וכי הואיל ושיעורי הנהיגה שלו הם בני 90 דקות, יהיה צורך ביותר שיעורים. כל ניסיונותיו להשפיע על ביתו לקחת שיעורים קצרים יותר עלו בתוהו. לדבריו, התובע ידע כי ביתו אמורה לשלם לו תמורת השיעורים, למעט שיק אחד שהיה דחוי ולכן נאלץ להחליפו בשיק שלו, וכן ידע התובע כי משאביה מועטים. למרות האמור, הואיל ופגש לא אחת בתובע והתובע לא אמר לו שנוצר חוב כלשהו, הניח כי היא עומדת בתשלומים. על החוב שמע רק בדיעבד. הוא הציע לתובע להתפשר ולהסתפק בתשלום 1,060 ש"ח, כפי שהיה משולם על פי הסיכום שלו עם ביתו מלכתחילה - אך הלה עומד על מלוא התשלום. הנתבע ציין בכתב הגנתו כי מעדיף להתדיין על יתרת הסכום בבית המשפט בשל הנושא העקרוני וכדבריו: "אני חושב כי המעשה שאני עושה נכון, הפסד הזמן לכולם ישתלם, אסור להשלים עם נורמות שכאלה".

במהלך הדיון מותב זה הציע אף הוא לתובע לוותר על יתרת התשלום של 650 ש"ח ולקבל הצעת הנתבע אך  הוא סירב בטענה כי "כל הענף הזה מתבסס על קשר חוזי עם קטינים  בגילאי 16.5 ואני טוען שהם לא צריכים הסכמה של ההורים ...כל ההתנהלות, כדבר שבשגרה הייתה מול עדי, כנהוג וכמקובל בענף וידוע מראש...מעולם לא פניתי להורים וביקשתי הסכמתם..."

הוא  העיד כי סבור שאם על פי החוק קטין רשאי להתחיל בלימודי נהיגה כבר בגיל 16.5 הוא  מבוגר דיו וכשיר להתחייב לשלם על שיעורי הנהיגה,  וכי כך נהוג בענף לימודי הנהיגה.

רק כשבימ"ש הקשה עליו בעניין הכשירות,  השיב כי בכל מקרה הנתבע היה אמור לדעת מביתו כי קיים חוב, ולכן עליו לשלמו.

 התובע   לא חולק על כך שההתקשרות הייתה אך ורק עם הקטינה ולא עם מי מהוריה.

המצב המשפטי:

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962 (להלן :"החוק" ) קובע  בסעיף  3 כי אדם שלא מלאו  לו 18 שנה הוא קטין .

סעיף 4 לחוק קובע כי פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת נציגו וזו יכולה להינתן מראש או למפרע לפעולה מסויימת או לסוג מסויים של פעולות  ויכול נציגו של הקטין לבטל הסכמתו לפעולה כל עוד לא נעשתה הפעולה.

סעיף 5 לחוק קובע כי פעולה משפטית של קטין שנעשתה שלא בהסכמת נציגו ניתנת לביטול על ידי הנציג תוך חודש ימים לאחר שנודע על הפעולה ואם לא נודע לנציג על הפעולה על ידי הקטין, תוך חודש ימים לאחר שהיה בגיר.

סעיף 6 לחוק קובע כי פעולה משפטית של קטין שדרכם של קטינים בגילו לעשות כמוה,  אינה ניתנת לביטול כאמור בסעיף 5 , אף  שנעשתה שלא בהסכמת נציגו, אלא אם היה בה משום נזק של ממש לקטין או לרכושו.

אולם סעיף 6א לחוק מוסיף כי פעולה משפטית של קטין שהיא רכישת נכס באשראי או במקח אגב שכירות, שכירות נכס או קבלת שרות באשראי, אין לה תוקף, על אף האמור בסעיפים 5 ו-6, כל עוד לא באה עליה הסכמת נציגו; לעניין סעיף זה, "אשראי"- לרבות תשלום בשיעורים.

השאלה הראשונה הינה אם תשלום עבור שיעורי נהיגה מגיל 16.5 מהווה כטענת התובע "פעולה משפטית שדרכם של קטינים לעשות "?

היה על התובע להוכיח טענה זו ולמעשה משלא עשה כן יכולה הייתי לדחותה על הסף,  אולם הואיל ולא נטען  אחרת, והואיל ומדובר במי שמלמד נהיגה שנים ארוכות, לצורך העניין טענתו זו מקובלת עלי .

השאלה השניה  הינה אם בהתקשרות הקטינה עם התובע  לא נגרם  נזק לקטין ?